מה בין בת יענה ואתגר סדר פיננסי?

לפני שבוע פתחתי אתגר. אתגר חינמי, חמישה ימים, 30 דקות ביום. בסופו של דבר היו אלף נרשמים. הסיפור הזה היה אמור להיות סיפור הצלחה, ובמובן מסוים הוא כן. אבל אני רוצה לכתוב היום דווקא על מה שלא הסתדר.

מתוך אלף משתתפים, יותר מתשע מאות לא צלחו את האתגר.

תשע מאות.

חלקם נפלו בשלב הראשון, מיפוי ההכנסות וההוצאות. חלקם הגיעו לחובות ועצרו שם. חלקם עשו את כל הדרך, הגיעו ליעד האחרון, ופשוט לא לחצו על הכפתור האחרון.

אני רוצה לומר מיד מה זה לא. זו לא עצלנות, זה לא חוסר רצון, וזה בהחלט לא חוסר זמן. משימה יומית של עשר עד שלושים דקות. אנשים שמשקיעים שעות בקריאת מאמרי כלכלה לא נופלים בגלל שלושים דקות ביום במשך חמישה ימים.

מה כן? הם נפלו במקום שאף אחד לא מסתכל.

המחקר ההתנהגותי מכיר את התופעה הזאת היטב. קוראים לה "אפקט בת היענה", על שם הציפור שמסתירה את הראש בחול. האדם הממוצע, גם המשכיל, גם החכם, גם זה שמתפעל מספרים בעבודה כל היום, מפתח עיוורון מוזר כשמדובר במספרים שלו עצמו. הוא יכול לנתח את התקציב של חבר. הוא יכול להסביר במדויק איך הבנק עובד על הלקוחות. אבל ברגע שהוא נדרש להסתכל על המינוס שלו, על ההלוואות שלו, על מצב הביטוחים שלו, משהו נסגר.

זו לא תאוריה. זה מה שראיתי בשטח השבוע.

לאתגר יש משהו אכזרי. הוא לא דורש ממך לקרוא, להבין או להסכים. הוא דורש ממך פעולה אחת פשוטה: להסתכל. לשבת מול המספרים שלך, לכתוב אותם, ולראות אותם בעיניים פקוחות.

ושם נכשלים אנשים. לא בידע, לא במוטיבציה. בהסתכלות.

אנחנו חיים בעידן של "בערך". בערך יש לי ארבעים אלף בחיסכון. בערך אני חייב מאה ועשרים אלף. בערך אני מוציא תשעת אלפים בחודש. ה"בערך" הזה הוא לא רישול. הוא מנגנון הגנה. כל עוד אני לא יודע במדויק, אני יכול להמשיך לחיות עם תחושה כללית שהכל בסדר. ברגע שאני יודע במדויק, אני נדרש להחליט מה אני עושה עם זה.

ידיעה מחייבת. ערפול לא מחייב לכלום.

לכן אנשים נופלים. לא כי הם לא רוצים סדר, אלא כי הסדר מחייב פעולה, והפעולה מפחידה.

עכשיו לחלק השני של הסיפור.

היו כאלה שעברו את האתגר עד הסוף. אנשים שראו לראשונה בחייהם, ובחלק מהמקרים אחרי עשרים שנות נישואין, מה השווי הנקי של המשפחה שלהם. אנשים שגילו פוליסות על שמם שלא ידעו בכלל שקיימות. אנשים שראו בשחור על גבי לבן ארבעה מנויים שהם משלמים עליהם בלי להשתמש בהם בפועל.

הם לא חכמים יותר מהאחרים. הם פשוט הסכימו להסתכל.

ובגלל זה אני פותח מחזור שני של האתגר.

קודם כל, כי אני חייב הזדמנות שנייה למי שלא צלח. החיים לא נגמרים בכישלון אחד באתגר חינמי, וודאי לא היכולת של אדם להגיע לסדר פיננסי.

אבל מעבר לזה, ובעיני זה העיקר, אני מאמין שמודעות כלכלית עובדת בטפטוף. אדם שנכשל באתגר הראשון, בכל זאת נחשף. ראה. שמע. הבין שיש דבר כזה לדעת בדיוק לאן הולך כל שקל. גם אם לא הצליח השבוע, השתל נטמן. במחזור השני, או השלישי, או הרביעי, הוא יצליח.

ככה זה עובד עם דברים שהם נגד הטבע האנושי שלנו. לא בקפיצה אחת. בטפטוף.

המחזור השני יוצא לדרך בשבועות הקרובים. מי שנפל בפעם הקודמת, מקומו שמור. מי שלא ניסה עד עכשיו, עכשיו זה הזמן להפסיק להעריך ולהתחיל לדעת.

ההצלחה היא לא הסיפור. הסיפור הוא ההסתכלות הראשונה.