הפגישה שנמשכה ארבע שעות – וזעקה אחת לבעלי הגמ"חים

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על משפחה שגלגולי גמ"חים הפכו לחלק בלתי נפרד מסדר יומה, ועל העיוורון לכסף הקטן שנולד מהמספרים הגדולים. מה שלא סיפרתי לכם הוא כמה גדולים היו המספרים באמת - ומה קרה בהמשך הפגישה ההיא.

אז הנה ההמשך. הפגישה ההיא ארכה לא פחות מארבע שעות. ארבע שעות של מלחמה על כל שקל, על כל שורה בפירוט, עד שעלה עשן לבן באוויר. ובמהלכן התברר לי הנתון שעדיין לא נותן לי מנוחה: אב המשפחה הזה גלגל מדי חודש לא פחות מ-300 אלף שקל בין גמ"חים.

שלוש מאות אלף שקל. כל חודש.

אין לי מושג איך הוא הצליח לישון בלילות. איך הוא אחז ראש שלא יחזרו לו שיקים והוראות קבע. רק אלוקים יודע זאת.

אחרי הפגישה שיתפתי בפורום פומבי, בגאווה שאני לא מתבייש בה: "היום הצלחתי להחזיר למשפחה יהודית את חייה. איפסתי לה את החשבון. בלי חדלות פירעון, בלי הסדרי נושים - פשוט מנעתי ממנה קריסה, והחזרתי לה במתנה שעות רבות של חיים שהתבזבזו על גלגולי חובות. זה סיפוק אדיר."

תוך דקות קיבלתי תגובה מאחד העוקבים: "אני חייב פגישה איתך."

מיהרתי לתקן ולהבהיר: אני לא קוסם. אין פה שום קסם. המשפחה הזו הייתה צריכה אוויר תזרימי, ובעזרת בניית תקציב נכון, עבודה על הגדלת הכנסות והשגת אשראי זול ופרוס יותר - היא קיבלה אותו. עבודה מקצועית, שיטתית, לפעמים כואבת. לא קסם.

אבל דווקא התגובה המהירה הזו הפילה לי את האסימון. כי אם אברך אחד רואה סיפור כזה וקופץ עליו כטובע הנאחז בקש - כמה עוד כמוהו יש שם בחוץ?

וכך הבנתי שאני חייב לכתוב את הטור הזה, ולזעוק את זעקתם של הלווים הכבולים בשלשלאות ברזל לסחרור החובות וגלגולי הגמ"חים, שאינם יודעים כיצד להיפרד מהם. ואת הזעקה הזו אני זועק מנהמת ליבם.

תגידו, אתם, בעלי הגמ"חים של ההלוואות הקצרות - אתם עדיין חיים בסרט שאתם עושים חסד?

אני יודע שהכוונות שלכם טהורות. אני יודע שאתם קמים בבוקר עם תחושה שאתם מקיימים מצווה עצומה. אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד לכם את האמת בפנים: כל עוד אתם מלווים הלוואות קצרות בלבד - אתם לא עוזרים לאיש. אתם מנציחים עוני ומייסרים את הלווים ואת נפשם.

לא פתרתם להם כלום. לא סייעתם להם במאום. רק גזלתם מהם עוד ועוד לילות של שבירת ראש: "כיצד נגלגל את הגמ"ח הפעם?"

עצרו רגע וחשבו: האם עלה בדעתכם, ולו לרגע קט, שמי שנזקק ללוות 20 אלף שקל יצליח לייצר אותם יש מאין בתוך חודש או שלושה? האם יש בכם הווה אמינא שאפשר לייצר כסף במחי יד?

הרי אפילו אילו הכסף היה גדל על העצים - היה לוקח לעץ עונה שלמה, ואולי כמה עונות, עד שיצמיח את פירותיו.

מי שלווה לחודש ואין לו מקור החזר אמיתי - לא יחזיר מהכנסתו. הוא יחזיר מגמ"ח אחר. ואת ההוא מגמ"ח שלישי. וכך נולד לו "עסק" חדש במשרה מלאה: ניהול גלגולים. האברך שרציתם להציל הפך למנהל אשראי של עצמו, במקום להיות אבא, בעל, עובד ויהודי מיושב בדעתו.

אני שומע כבר את הטענה: "אין לנו מספיק תזרים כדי לתת הלוואות ארוכות לכולם."

אני מבין. באמת. אבל חשוב שתשמעו את זה ברור: עדיף שתעניקו פחות הלוואות, ארוכות ופרוסות נכון, ותסרבו לחצי מהציבור או יותר - מאשר שתסבכו את הציבור כולו בסחרור חובות.

סירוב להלוואה הוא לפעמים החסד הגדול ביותר. הלוואה קצרה למי שאין לו מקור החזר היא לא חסד - היא רק דחיית הקריסה, בתוספת ייסורים.

ולכם, המגלגלים, שקוראים את השורות האלה ומזהים את עצמכם: אתם לא לבד, ויש דרך החוצה. היא לא קסם - היא תקציב אמיתי, מקורות הכנסה, ואשראי מסודר ופרוס נכון.

זה בדיוק מה שאני עושה עם משפחות, וזה מה שאנחנו מלמדים בקורס "לשלוט בכסף שלך". צעד ראשון: כתבו לי ל-fishel@plus-m.co.il.

ואם גמ"ח אחד בלבד ישנה את מדיניותו בזכות הטור הקצר הזה, הספוג בדמעותיהם של רבים - והיה זה שכרי.